<h1>ראב"ן</h1>
<h2>דף ה.</h2>
ידות נדרים כנדרים שאם אמר מודר אני ממך או מפרשני ממך או מרוחק ממך אע"פ שלא פירש שלא אהנה ממך הוי נדר ואסור ליהנות הימנו. מיהו בעינן ידים מוכיחות שיאמר מודר אני לך שאיני אוכל משלך דמוכיח דאוסר עצמו מהנאותו אבל בלא שאיני אוכל לך הרי משמע דלא משתעינא בהדך, וכן מופרשני ממך אם אמר ידים מוכיחות כגון שאיני אוכל לך אוסר את עצמו מהנאותו אע"פ שלא [אמר] בפירוש הנאה אבל לא אמר שאינו אוכל לך דהוי מוכיח הוי משמע דלא עביד בהדיה משא ומתן אבל בהנאה שרי, וכן מרוחקני ממך משמע דלא קיימא בד' אמות שלך אבל אם אמר עמו שאיני אוכל לך מוכיח שבהנאה אסר נפשיה, ובנדרים לכ"ע בעינן ידים מוכיחות.
<h2>דף ז.</h2>
יש יד לצדקה שאם אמר סלע זה לצדקה וזה, הוי האחר נמי צדקה אע"ג דלא אמר וזה נמי.
<h2>דף ז:</h2>
מנודה אני לך אינו לשון איסור הנאה אלא לשון שמתא. אמר רב נידהו בפניו אין מתירו אלא בפניו שלא בפניו מתירו בין בפניו בין שלא בפניו. אמר ר[ב] השומע אזכרת השם לבטלה מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו יהא הוא בעצמו בנידוי שכל מקום שאזכרת השם מצויה עניות מצויה ועניות כמיתה שנאמר כי מתו כל האנשים ותניא אמר רשב"ג כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. א"ר אבא הוה קאימנא קמי דר"ה שמעה לההיא איתתא דאפקה הזכרת השם מפומה לבטלה שמתה ושרא לה באנפא לאלתר, ש"מ תלת ש"מ השומע אזכרה וכו' וש"מ נידהו בפניו צריך להתירו בפניו וש"מ אין בין נידוי להפרה ולא כלום. ות"ח מנדה לעצמו ומפר לעצמו כי הא דמר זוטרא כי קא מיחייב צורבא מרבנן שמתא משמת נפשיה והדר משמת בר בי רב וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה.
<h2>דף ח.</h2>
והאומר אשנה פרק זה אשנה מסכת זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל, ומניין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. נידרוהו בחלומו צריך עשרה ת"ח להתיר לו נדרו ואפי' שרו ליה בחלמיה. ויחיד מומחה שרי שמתא. ואשה שיש עליה נדר שצריך התרת חכם אין בעלה נעשה שליח לחרטה. ותלמיד לא שרי נדרא במקום רביה אפי' לאשתו, אבל שמתא מתיר אפי' באתרא דרביה.
<h2>דף ט.</h2>
טוב אשר לא תדור משתדור טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר"מ, והכי דריש ליה לקרא אע"ג דאת אשר תדור שלם טוב אשר לא תדור כלל שמא תפשע, וגם טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, ודריש טוב אשר לא תדור אל(א) לפניו ואל אחריו. ותניא [כ'.] לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול. ותניא [י'.] ר' אלעזר הקפר ברבי אומר וכפר מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין, והמצער עצמו מכל מין כגון יושב בתענית לא כ"ש.
<h2>דף י.</h2>
האומר לחבירו קונם או קונח או קונס שאני נהנה לך שהרי כינוי קרבן הם ולשונות הגוים הם שיש באומות שקורין לקרבן כן בלשונם, וכן האומר חרך או חרק או חרף שאיני נהנה לך הרי הוא כאומר חרם יהא מה שאהנה ממך, וכן האומר שבותא או שקוקה או (גוואי) [מוהי] שאיני נהנה לך הרי הוא כאומר שבועה שאיני [נהנה] לך שהן כינויין לשבועה.
<h2>דף יא:</h2>
תניא [י"א:] חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר, ר"מ הוא דאמר מכלל לאו אי אתה שומע הן דהא הכא כשאמר חולין (לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין) שלא אוכל לך משמע הא מה שאוכל יהא קרבן וקתני מותר דלית ליה מכלל לאו הן, אימא סיפא לא חולין שלא אוכל לך מותר ואמאי מותר לר"מ והתנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר וקשיא לן הא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא אתה שומע הן דהכי קאמר לא קרבן יהא מה שלא אוכל לך אבל מה שאוכל יהא קרבן ולהכי אוסר ר"מ ותירץ ר' אבא אין כאן מכלל לאו הן אלא הכי קאמר לקורבן ליהוי לפיכך לא אוכל לך אלמא אע"ג דלא אמר לא ליהוי ולא לפיכך מתרצינן דיבוריה אליבא דר"מ לקיימיה נדריה ה"נ מתרץ דיבוריה דה"ק לא חולין אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך וליהוי נדר אליבא דר"מ וליתסר והאי מקשה סבר אלא קרבן אינו מכלל לאו הן, ומשני האי תנא לא ס"ל כר"מ בלקרבן לא אוכל לך אלא קסבר דלא מתרצינן דיבוריה אלא מכלל לאו הן ומותר. ורב אשי מהדר לתרוצי כולה סיפא דקתני לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין לא אוכל לך [מותר] תרווייהו מכלל לאו הן הם ואמאי זה אסור לר"מ וזה מותר, אלא הא דאסור דאמר לא חולין דה"ק לא חולין הן שאוכל והוי כמאן דאמר קרבן הן ואין כאן מכלל לאו הן הילכך אסור, והא דמותר דאמר לא לחולין לא אוכל לך דהכי מתרץ לדיבוריה (שלא יהא מכלל לאו הן אי אמרת) לא לחולין ליהוי אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כיון דאמרת אלא קרבן הרי מכלל לאו הן ולא דמי לקרבן לא אוכל לך דהתם (איכא) [ליכא] אלא. (ובן) [וכן] [י"ג.] אימרא לאימרא כאימרא שאוכל לך אסור לא אוכל לך מותר, ומקשינן לר' מאיר אמאי לאימרא לא אוכל לך מותר נימא לאימרא יהא לפיכך לא אוכל דליתסר, לא קשיא הא דאמר לאימרא הא דאמר לא אימרא אמר לאימרא לא אוכל לך ה"ק לאימרא (ש)לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ואסור אמר (לאימרא) [לא אימרא) לא אוכל לך ה"ק לא אימרא יהא שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך יהא אימרא והוי מכלל לאו הן ומותר ואי נמי מתרצת לדיבוריה דהכי א"ל אימרא יהא של חולין יהא אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כיון דאמר אלא קרבן הרי מכלל לאו הן ותריץ הברייתא הכי לאימרא שאוכל לך אסור דה"ק לאימרא של קרבן יהא (מי) [מה] שאו[כל] לך לא אימרא לא אוכל לך מותר דמכלל לאו הן הוא כדפרישית. ומנא תימרא דאלא הוי מכלל לאו הן מדאמר [י"ג:] ואילו מותרין חולין שאוכל לך ואמרי' טעמא דאמר חולין שאוכל הא אמר לחולין שאוכל לך משמע לא חולין ליהוי אלא קרבן מתני' מני אי ר"מ האמר מכלל לאו אי אתה שומע הן, אלמא אלא מכלל לאו הן הוא. ולפי שמבולבל סוגיא זו ולא פירשוה רבותיי בכל הצורך פירשתיה כאן. קרבן לא אוכל לך [ט"ו:] (הקרבן) [הא קרבן] שאוכל לך לקרבן לא אוכל לך מותר, מני ר"מ היא וכו' עד מסקנא לא (קורבן) קשיא הא דא"ל לקרבן הא דאמר לא קרבן, ומתני' הכי מיפרשא קרבן לא אוכל לך הא מה שאוכל לך חולין (הקרבן) [הא קרבן] שאוכל לך חיי קרבן שאי אוכל לך לא קרבן לא אוכל לך הא מה שאוכל בקרבן והוי מכלל לאו הן ומותר.
<h2>דף יב.</h2>
איזהו איסור האמור בתורה אמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך שנדר באותו יום שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין באותו יום דכתב כי ידר נדר לה' עד שידור בדבר הנדור ולא בדבר האסור, הילכתא אם אמר על דבר המותר הרי הוא עלי כבשר חזיר וכעובד ע"ז שהן אסורין ואינן נדורין שאותו נדר מותר.
<h2>דף יג.</h2>
תניא [י"א:] חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר, ר"מ הוא דאמר מכלל לאו אי אתה שומע הן דהא הכא כשאמר חולין (לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין) שלא אוכל לך משמע הא מה שאוכל יהא קרבן וקתני מותר דלית ליה מכלל לאו הן, אימא סיפא לא חולין שלא אוכל לך מותר ואמאי מותר לר"מ והתנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר וקשיא לן הא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא אתה שומע הן דהכי קאמר לא קרבן יהא מה שלא אוכל לך אבל מה שאוכל יהא קרבן ולהכי אוסר ר"מ ותירץ ר' אבא אין כאן מכלל לאו הן אלא הכי קאמר לקורבן ליהוי לפיכך לא אוכל לך אלמא אע"ג דלא אמר לא ליהוי ולא לפיכך מתרצינן דיבוריה אליבא דר"מ לקיימיה נדריה ה"נ מתרץ דיבוריה דה"ק לא חולין אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך וליהוי נדר אליבא דר"מ וליתסר והאי מקשה סבר אלא קרבן אינו מכלל לאו הן, ומשני האי תנא לא ס"ל כר"מ בלקרבן לא אוכל לך אלא קסבר דלא מתרצינן דיבוריה אלא מכלל לאו הן ומותר. ורב אשי מהדר לתרוצי כולה סיפא דקתני לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין לא אוכל לך [מותר] תרווייהו מכלל לאו הן הם ואמאי זה אסור לר"מ וזה מותר, אלא הא דאסור דאמר לא חולין דה"ק לא חולין הן שאוכל והוי כמאן דאמר קרבן הן ואין כאן מכלל לאו הן הילכך אסור, והא דמותר דאמר לא לחולין לא אוכל לך דהכי מתרץ לדיבוריה (שלא יהא מכלל לאו הן אי אמרת) לא לחולין ליהוי אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כיון דאמרת אלא קרבן הרי מכלל לאו הן ולא דמי לקרבן לא אוכל לך דהתם (איכא) [ליכא] אלא. (ובן) [וכן] [י"ג.] אימרא לאימרא כאימרא שאוכל לך אסור לא אוכל לך מותר, ומקשינן לר' מאיר אמאי לאימרא לא אוכל לך מותר נימא לאימרא יהא לפיכך לא אוכל דליתסר, לא קשיא הא דאמר לאימרא הא דאמר לא אימרא אמר לאימרא לא אוכל לך ה"ק לאימרא (ש)לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ואסור אמר (לאימרא) [לא אימרא) לא אוכל לך ה"ק לא אימרא יהא שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך יהא אימרא והוי מכלל לאו הן ומותר ואי נמי מתרצת לדיבוריה דהכי א"ל אימרא יהא של חולין יהא אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כיון דאמר אלא קרבן הרי מכלל לאו הן ותריץ הברייתא הכי לאימרא שאוכל לך אסור דה"ק לאימרא של קרבן יהא (מי) [מה] שאו[כל] לך לא אימרא לא אוכל לך מותר דמכלל לאו הן הוא כדפרישית. ומנא תימרא דאלא הוי מכלל לאו הן מדאמר [י"ג:] ואילו מותרין חולין שאוכל לך ואמרי' טעמא דאמר חולין שאוכל הא אמר לחולין שאוכל לך משמע לא חולין ליהוי אלא קרבן מתני' מני אי ר"מ האמר מכלל לאו אי אתה שומע הן, אלמא אלא מכלל לאו הן הוא. ולפי שמבולבל סוגיא זו ולא פירשוה רבותיי בכל הצורך פירשתיה כאן. קרבן לא אוכל לך [ט"ו:] (הקרבן) [הא קרבן] שאוכל לך לקרבן לא אוכל לך מותר, מני ר"מ היא וכו' עד מסקנא לא (קורבן) קשיא הא דא"ל לקרבן הא דאמר לא קרבן, ומתני' הכי מיפרשא קרבן לא אוכל לך הא מה שאוכל לך חולין (הקרבן) [הא קרבן] שאוכל לך חיי קרבן שאי אוכל לך לא קרבן לא אוכל לך הא מה שאוכל בקרבן והוי מכלל לאו הן ומותר.
<h2>דף טז.</h2>
תניא [י"א:] חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר, ר"מ הוא דאמר מכלל לאו אי אתה שומע הן דהא הכא כשאמר חולין (לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין) שלא אוכל לך משמע הא מה שאוכל יהא קרבן וקתני מותר דלית ליה מכלל לאו הן, אימא סיפא לא חולין שלא אוכל לך מותר ואמאי מותר לר"מ והתנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר וקשיא לן הא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא אתה שומע הן דהכי קאמר לא קרבן יהא מה שלא אוכל לך אבל מה שאוכל יהא קרבן ולהכי אוסר ר"מ ותירץ ר' אבא אין כאן מכלל לאו הן אלא הכי קאמר לקורבן ליהוי לפיכך לא אוכל לך אלמא אע"ג דלא אמר לא ליהוי ולא לפיכך מתרצינן דיבוריה אליבא דר"מ לקיימיה נדריה ה"נ מתרץ דיבוריה דה"ק לא חולין אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך וליהוי נדר אליבא דר"מ וליתסר והאי מקשה סבר אלא קרבן אינו מכלל לאו הן, ומשני האי תנא לא ס"ל כר"מ בלקרבן לא אוכל לך אלא קסבר דלא מתרצינן דיבוריה אלא מכלל לאו הן ומותר. ורב אשי מהדר לתרוצי כולה סיפא דקתני לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין לא אוכל לך [מותר] תרווייהו מכלל לאו הן הם ואמאי זה אסור לר"מ וזה מותר, אלא הא דאסור דאמר לא חולין דה"ק לא חולין הן שאוכל והוי כמאן דאמר קרבן הן ואין כאן מכלל לאו הן הילכך אסור, והא דמותר דאמר לא לחולין לא אוכל לך דהכי מתרץ לדיבוריה (שלא יהא מכלל לאו הן אי אמרת) לא לחולין ליהוי אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כיון דאמרת אלא קרבן הרי מכלל לאו הן ולא דמי לקרבן לא אוכל לך דהתם (איכא) [ליכא] אלא. (ובן) [וכן] [י"ג.] אימרא לאימרא כאימרא שאוכל לך אסור לא אוכל לך מותר, ומקשינן לר' מאיר אמאי לאימרא לא אוכל לך מותר נימא לאימרא יהא לפיכך לא אוכל דליתסר, לא קשיא הא דאמר לאימרא הא דאמר לא אימרא אמר לאימרא לא אוכל לך ה"ק לאימרא (ש)לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ואסור אמר (לאימרא) [לא אימרא) לא אוכל לך ה"ק לא אימרא יהא שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך יהא אימרא והוי מכלל לאו הן ומותר ואי נמי מתרצת לדיבוריה דהכי א"ל אימרא יהא של חולין יהא אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כיון דאמר אלא קרבן הרי מכלל לאו הן ותריץ הברייתא הכי לאימרא שאוכל לך אסור דה"ק לאימרא של קרבן יהא (מי) [מה] שאו[כל] לך לא אימרא לא אוכל לך מותר דמכלל לאו הן הוא כדפרישית. ומנא תימרא דאלא הוי מכלל לאו הן מדאמר [י"ג:] ואילו מותרין חולין שאוכל לך ואמרי' טעמא דאמר חולין שאוכל הא אמר לחולין שאוכל לך משמע לא חולין ליהוי אלא קרבן מתני' מני אי ר"מ האמר מכלל לאו אי אתה שומע הן, אלמא אלא מכלל לאו הן הוא. ולפי שמבולבל סוגיא זו ולא פירשוה רבותיי בכל הצורך פירשתיה כאן. קרבן לא אוכל לך [ט"ו:] (הקרבן) [הא קרבן] שאוכל לך לקרבן לא אוכל לך מותר, מני ר"מ היא וכו' עד מסקנא לא (קורבן) קשיא הא דא"ל לקרבן הא דאמר לא קרבן, ומתני' הכי מיפרשא קרבן לא אוכל לך הא מה שאוכל לך חולין (הקרבן) [הא קרבן] שאוכל לך חיי קרבן שאי אוכל לך לא קרבן לא אוכל לך הא מה שאוכל בקרבן והוי מכלל לאו הן ומותר.
שבועה לא אוכל לך השבועה (שהיא) [ש]אוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור, וה"ק לא שבועה על שלא אוכל לך אבל שבועה שאוכל לך, וחומר בשבועה דאמרי' בה מכלל לאו אתה שומע הן. חומר בנדרים שאם אמר ישיבת סוכה עלי קונם אסור מישיבת סוכה, ואם נשבע שלא אשב בסוכה יושב שאין נשבעין לבטל את המצוה.
<h2>דף כ.</h2>
ואם ת"ח הנודר ואמר לא נדרתי בקרבן ונתן אמתלא לקונם או לחרם או לשבועה בדבר אחר שהוא מותר, כדתנן נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של [י]ם שהן רשתות כמו על כן יזבח לחרמו(ת) [חבקוק א'] נדר בקרבן ואמר לא נתכוונתי אלא לקרבנות מלכים על כולן אין נשאלין דאינו נדר, ומוקמינן לה בת"ח דלא משני בדיבורו אבל בעם הארץ שבא לשאול מחמירין עליו ופותחין לו פתח ממקום אחר ומלמדין אותו שלא יהא רגיל בנדרים ולא ינהג קלות ראש בנדרים שסופו למעול בהן.
<h2>דף כ:</h2>
ארבעה נדרים התירו חכמים דאין צריכין שאילה לחכם נידרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין. נידרי זירוזין כיצד, היה מוכר חפץ לחבירו אמר המוכר קונם פירות שבעולם עלי שאיני פוחת מסלע והלוקח אומר קונם שאיני מוסיף על שקל שניהם רוצים בשלשה דינרין לגמור המקח והמוכר נדר כדי לזרז הלוקח שיוסיף דינר והלוקח נדר כדי לזרז המוכר שיפחות דינר לפי[כך] כשגומרין המקח וזה פיחת וזה מוסיף אין נדריהן כלום כי דעתם בשעת הנדר לכך, ולאו דוקא סלע ושקל וג' דינר וה"ה לפחות ויותר. וכן הרוצה שיאכל חבירו אצלו [כ"ג.] ומסרב בו ומדירו הנאה אם לא יבא ויאכל נדרי זירוזין הוא ואפי' לא בא אינו נדר, אבל אמר לחבירו [כ"ד.] קונם שאני נהנה לך אם אי אתה בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין הוי נדר אם לא נטל, מיהו יכול להתיר נדרו בלא חכם שיכול לומר לו המקבל כלום אמרת לי ליטול אלא מפני כבודי שאתה רוצה לכבדיני בהן וזה כבודי שלא אטלם והוא נדר. וכן האומר לחבירו קונם שאי אתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור חיטין וב' חביות של יין נדר הוא, ומיהו יכול להתיר נדרו בלא חכם אם יאמר חבירו הריני כאילו התקבלתי והותר הנדר. אבל אם אמר לחבירו קונם שאיני [נהנה] לך אם אי אתה מתארח עמי ואוכל עמי ושותה עמי והלה (מפקיר) [מקפיד] כנגדו הרי אלו נדרי זרוזין ואע"פ שלא נתארח מותר. וכשם שנדרי זירוזין מותרין כך שבועה זירוזין מותרין.
<h2>דף כא:</h2>
והבא לישאל על נדרו אין פותחין לו בחרטה לומר לנודר מתחרט אתה או לא, אלא פותחין לו פתח ממקום אחר כעין זה שאומר לו אילו היו י' בנ"א שיפייסוך בשעה שנדרת כלום היית נודר אם אמר לא הייתי נודר מתירין לו, וכי ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר א"ל ר' אלעזר בעית נדר כלומר רוצה אתה בקיום הנדר א"ל אילו לא היו מכעיסין אותי לא הייתי רוצה כלום בנדר א"ל כיון שמחמת כעס נדרת תהא עכשיו כדבעית והתיר לו נדרו, וכי ההיא איתתא דאדרתה לברתה אתת לקמיה דר' יוחנן א"ל אילו הות ידעת דאמרי שכינותיך עלה דבתך דאם לא ראית בה בבתך דברים כעורין בחנם לא אדרתה יתה נמי אדרתה א"ל לאו ושרא יתה, וכגון דביתהו דאביי [כ"ג.] הוה לה ברתא הוא אמר לקרובי והיא אמרה לקרובה אמר לה תיתסר הנאתי עליך אי יהבת לה לקרובך אזלא ואנסבה לקריבה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אילו הוה ידעת דעברת על דעתך כלום אדרתא אמר ליה לאו ושרייה רב יוסף, וכה"ג נמי שרא ר' יוסי תנא. וכי האי דרב סחורא [כ"ב:] הוה ליה נדריה למישריה אתא לקמיה דרב נחמן א"ל נדרת אדעתא דהכי אמר ליה אין נדרתה אדעתא דהכי א"ל אין כמה זימנין אמר ליה הכי איקפד רב נחמן אמר ליה זיל לקילעך נפק רב סחורא ופתח פתחא לנפשיה רבי אומר איזה הוא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה וכו' והשתא דרתח רב נחמן אדעתא דהכי לא נדרי ושרא לנפשיה, וכי הא דר"ש ברבי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמיה דרבנן אמרו כמה זימנין מי נדרת אדעתא דהכי ואמר אין והוו מצערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא אמר ליה בטנית בריה דאבא שאול מי נדרת אדעתא דמצערין רבנן הכי אמר ליה לא ושריוה רבנן, וכי הא דר' ישמעאל בר' יוסי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמיה אמרו ליה כמה זימנין מי נדרת אדעתא דהכי א"ל אין כיון דחזא האי קצרא דקא מצערי רבנן מחייה באוכלא דקצרי אמר להון אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי ושרי, ונולד לא הוי דשכיחו אפיקורי דמצערי רבנן. וכיון דפסק רבא אמר רב נחמן פותחין בחרטה ונזקקין לנדר שהודר בפירוש בשם כגון א[ל]הי ישראל להתירו כמו שניזקק לכינויין, פתחינן בכי הא דההוא [ד]אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה לבך עלך אמר ליה לא ושרי לה, מיהו כל זמן שיכול לפתוח שלא בחרטה שפיר דמי. ואין פותחין בכי האי דההוא דאתא [כ"ב.] לקמיה דר' ינאי (רבא) [סבא] אמר ליה אילו ידעת דפתחי פינקסך וממשמשין בעובדך כדכתב ואחר נדרים לבקר מי נדרת א"ל לאו ושרייה, ולא פתחינן נמי בהא דפתח ר' גמליאל יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל (הנודר) [הבוטה] כמו נודר [כדכתב] לבטא בשפתים ראוי לדוקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא שמתיר הנדר, ואין פותחין נמי בדר' נתן דאמר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו בשעת איסור הבמות לא ברישא ולא בסיפא, ולא פתחינן נמי בדשמואל דאמר כל הנודר נקרא רשע לפתוח לו ולומר אילו היית יודע שהנודר נקרא רשע מי נדרת (ו)[ד]אם כן לא היה נדר מקויים לעולם, וכן בכולן.
<h2>דף כד:</h2>
נדרי הבאי דאמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים, דלהכי מותרת דאדעתא דנפשיה נדר אינש ודילמא חזי שומשמנא תמן ואסיק להו עולי [מצרים]. אבל שבועת הבאי כגון שאמר יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אסור, דהנשבע נשבע על דעת אחרים ולא על דעת עצמו (אסור').
<h2>דף כה:</h2>
נדרי שגגות קונם אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה אינו נדר וכן [קונם שאני] אוכל ושותה ושכח ואכל ושתה אינו נדר דאדעתא דהכי לא נדר שיהא נדר אם ישכח, וכן אם היה יודע שאכל ושתה לא נדר. וכן אם אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי והכתה את בני ונמצא שלא גנבה ולא הכתה מותר הנדר. וכשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין, והיכי דמי שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי כי הוו אתו מבי רבי [מר] אמר שבועה דהכי אמר רב [ומר אמר וכו'] כי אתו לקמיה דרב [שבועות כ"ו.] אמר כחד מינייהו אמר ליה אידך ואנא בשיק[רא](ו) אישתבעי אמר ליה לא לבך אנסך דסבור הייתה דהכי אמרי.
<h2>דף כז.</h2>
נדרי אונסין הידירו חבירו שיאכל עמו ולא סרב ולא (הפקיר) [הקפיד] וחלה הוא או בנו או שעכבו נהר ולא בא ולא אכל אונס הוא ומותר הנדר.
<h2>דף כח.</h2>
וכן נודרין להרגין ולחרמין, ולמוכסין שאין להם קיצבה או שעומד מאליו ולאו דינא דמלכותא הוא, שהן של [בית ה]מלך אע"פ שאינן של [בית ה]מלך כדי להינצל מידם. והוא הדין שנשבע[ין] להם שהן של בית המלך. היכי נודר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינן של [בית ה]מלך ומחשב בלבו שאינו אוסר אלא אותו יום בלבד, דאע"ג דדברים שבלב אינן דברים לענין מיעקר נידריה הוי דברים דכל דנדר אדעתא דנפשיה נדר.
<h2>דף ל:</h2>
הנודר הנאה מרואי החמה אסור בסומין, שלא נתכוין זה אלא במי שהחמה רואה אותן זורחת עליו, לאפוקי דגים ועוברין שאין חמה רואה אותן. הנודר משחורי הראש [אסור בקרחין] מדלא אמר מבעלי שער, אנשים אסור נשים וקטנים מותר שאנשים פעמים מכסין ראשם פעמים מגלין אבל נשים לעולם מכסין וקטנים לעולם מגולין. הנודר מן הילודים שאמר בזה הלשון מותר באותן שיולדו אח"כ, אבל הנודר בלשון נולדים אוסר עצמו בכל דמיתיילדי שדרכן להוליד ואינו מותר אלא בדגים ועופות שמטילין ביצים. הנודר משובתי שבת [ל"א.] אסור בישראל ובכותים ומותר באומות העולם, הנודר מבני נח מותר בישראל ואסור באומות, הנודר מזרע אברהם אסור בישראל ומותר בבני נח. שאיני נהנה לוקח ביותר (שאינו נהנה מהן והן משלו) משויו ומוכר בפחות משויו ואינו נהנה, שאינו נהנה לישראל לוקח בפחות ומוכר ביותר, [שאינו נהנה] מהן והן משלו יהנה מאומות העולם. שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות שהאומות נקראים ערילים.
<h2>דף לב:</h2>
אין בין המודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו הנאת מאכל אלא שהמודר הנאת מאכל מותר ליכנס בו לביתו ולחצירו ומותר בכליו שאין עושין בהן אוכל נפש, ומודר הנאה סתם אסור בכולן [ואפילו וויתור] (כי) [מה ש]מוותר פעמים מוכר ללוקח (מ)[ו]מוסיף לו על תנאו (ואפילו וויתור) אסור במודר הנאה. אבל פורע לו חובו [ל"ג.] שהלוה לו אחר על מנת שלא ליפרע אבל אם חייב לפרוע אסור דהא מהנה ליה, ומחזיר לו אבידתו בין ניכסי מחזיר אסור על בעל אבידה בין נכסי בעל אבידה אסור על המחזיר. ומלמדינו מדרש הלכות ואגדות וה"ה למקרא במקום שאין נוטלין שכר על הלימוד [ל"ז.] אבל במקום שנוטלין לא וכן מלמד בניו [ב]מקום שאין נוטלין שכר. וזן את אשתו ואת בניו [ל"ח.] ואע"פ שהוא חייב במזונותיהן, ומשיא [לו] בתו בוגרת ומדעתה ואע"פ שמהנהו שנותן לו שפחה לשמשו כיון דבוגרת היא ומדעתה אין מהנהו האב כלום, ומותר להשקותו כוס של בית האבל וכוס של בית המרחץ, (אך) [וזן] עבדיו ושפחותיו הכנענים דלא מהני ליה כלום דיכול הרב לומר (אני) [איני] זנך, לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה (ו)[ד]מהני ליה שהרי פטמתה. ונכנס לבקרו [ל"ח:] דמהנאה אדריה מחיותיה לא אדריה מיהו כשנכנס עומד אבל לא יושב שהרי איפשר בעמידה, ומרפאו רפואת גופו אבל לא בהמתו אבל אומר לו סם פלוני יפה לה סם פלוני רע לה. ורוחץ עמו באמבטי גדולה [מ"א:] שאין מהנהו אבל לא בקטנה, וישן עמו על המיטה בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שמהנהו, ומיסב על המיטה ואוכל עמו על השלחן. אבל לא ישאילנו [מ"ב:] ולא ישאל הימנו ולא ילוינו ולא ילוה ממנו ולא ימכור לו בשוה ולא יקח ממנו דגזרינן שאין נהנה אטו נהנה. ואם אין לו מה יאכל [מ"ג.] ילך אצל חנווני הרגיל אצלו שמאמינו ואומר לו איש פלוני מודר הנאה ממנו ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה לו נותן לו החנווני ובא ונוטל מזה, היה ביתו לבנות וגדרו לגדור הולך אצל פועלין ואומר להן איש פלוני נדור הנאה ממנו (ואינו) [ואיני] יודע מה (י)[א]עשה והן עושין עמו ובאין ונוטלין הימנו שכרן. היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה, ואם אמר (אינך) [אינן] לפניך או הרי הוא לפניך שתתניהו לפניו ויאכל אינה מתנה גמורה ואסור, אין שם אחר עמו יניחנו על גבי הסלע או על הגדר ואומר הרי הוא מופקר לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל. ואם יש לו מרחץ [מ"ו.] מושכר בעיר שהשכירו לאחר בטסקא מותר, יש לו למדיר תפיסת יד בו אסור.
<h2>דף מה:</h2>
השותפין שנדרו הנאה זה מזה ויש להן חצר בשותפות מותרין ליכנס לאותו חצר שזה נכנס לתוך שלו וזה לתוך שלו וכן אם האחד נדר הנאה מחבירו נכנס לחצר דתוך שלו הוא נכנס וכן אחד מן השוק מודר הנאה מאחד מהן נכנס הוא ואומר לתוך של חבירך אני נכנס ולא לתוך שלך, אבל השותפין שנדרו אין מעמידין ריחיים ותנור בחצר, דאע"ג דלענין דריסת הרגל שהוא עראי אמרינן יש ברירה ובשלו נכנס לענין קביעותא דהעמדת ריחיים לא אמרינן ברירה. והיכא דאחד נודר כופין אותו למכור את חלקו. וכשם שמותרין ליכנס לחצר דהלכה כר' אליעזר בן יעקב כך מותרים בדברים של אותה העיר [מ"ח.] כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים דכל חד בדידיה קא מתהני.
<h2>דף מח:</h2>
ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא אסרינהו לנכסיה עליה, אמרו ליה ואי הוי בר ברך צורבא מדרבנן מאי אמר להו ליקני הדין [פירוש] נתן נכסיו לאחר ואמר ליקני הדין שאני נותנן לו, ואי הוי בר ברי צורבא מרבנן לקנייה זה לבר ברי מאי קנה זה הראשון או לא פומבדיתא אמרי קני ע"מ להקנות לבר ברי הוא ולא קני דהא סודרא שהקונה נותן למקנה הוי כאילו אמר לו קני הסודר ע"מ להקנות לי הקרקע ולא קני הסודר ה"נ לא קני זה הראשון כיון דאמר לו ע"מ להקנות לבר ברי, אמר רב אשי ומאן לימא לן דאי תפיס המקנה הסודר ולא החזירו לקונה דלא קניא ליה אימא ודאי קני ליה והכא נמי קני האי ראשון ועוד סודרא דקני השתא הוא ע"מ להקנות השתא מיד בו[דאי] קני המקנה הסודר ומקנהו לקונה (כשמהרהירו) [כשמחזירו הלין] נכסי דהדין דאין מחזירין הקונה ראשון מיד לשני אלא לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן יחזיר הנכסים לו שהן הנכסים כסודר המוחזר לבעליו אחר שקנאו המקנה. וכרב אשי קיימא לן דהוא בתרא דקני ע"מ [להקנות] קני וש"מ דקני סודרא ואי תפיס ליה מותפס, ועוד רב נחמן סבר כרב אשי דכי איתביה רבא והא מתנת בית חורון קני ע"מ להקנות הוא ולא קני ושני ליה לעולם קני ע"מ להקנות קני ומתנת בן חורון שני דסעודתו מוכיח עליו דלא מקני אלא (ד)משום הסעודה, ועוד הקשה מכל מתנה שאם הקדיש אינה מקודשת [וכו'] לאו לאתויי מתנה דשמיט כיפי דלא הויא מתנה ושני לא לאתויי לישנא בתרא דרבא אבל דשמיט כיפי הויא מתנה.
<h2>דף מט.</h2>
הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק באתרא דקרו צלי לצלי ולמבושל מבושל, אבל באתרא דקרו לצלי נמי מבושל אסור בשניהם דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הנודר מן התבשיל אסור בצלי ובשלוק ובמבושל ובכל דבר (דהמלאכה) [דמתאכל] ביה ריפתא. [נ"א:] הנודר מן הכבוש אין אסור אלא בכבוש של ירק, כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושין. מן השלוק אין אסור אלא שלוק, הבשר שלוק שאני טועם אסור מן [כל] השלוקים. מן הצלי אין אסור אלא בצלי של בשר, צלי שאני טועם אסור [בכל] הצלויים. מן המליח אין אסור אלא במליח של דג, מליח שאני טועם אסור בכל המלוחין. דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים [דגה שאני טועם אסור בקטנים ולא בגדולים], דגה ודג שאני טועם אסור בין בגדולים [בין בקטנים] בין מלוחין בין טפילין בין חיין בין מבושלין ומותר בציר היוצא מהן. הנודר מן החלב מותר בקום ובגבינה, מן הקום ומן הגבינה מותר בחלב, הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפילה. מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה, אמר בשר זה עלי אוסר כל המתבשל עמו בנותן טעם כשאר איסורין, אבל הנודר מן הבשר אינו אוסר עצמו אלא באכילת בשר. הנודר מן היין לשתות מותר בתבשיל שיש בו טעם יין, יין [זה] שאני טועם ונתן לתבשיל אם יש בנותן טעם אסור. [נ"ב:] מן הענבים מותר ביין מן היין מותר בענבים. קונם זיתים וענבים אלו שאני טועם אסור בהן וכיוצא מהן. מן התמרים מותר בגרוגרות מן הגרוגרות מותר בתמרים. [נ"ג.] מן התמרים מותר בדבש תמרים. מן היין מותר בחומץ מן החומץ מותר ביין. מן היין מותר ביין תפוחים. מן השמן מותר בשמן שומשמין [ו]בשמן אגוזים, ומקום שמסתפקין מזה ומזה שניהם אסורין. מן הדבש מותר בדבש תמרים. מן החומץ מותר בחומץ סיתוניות. מן הכרישין מותר בבצלים מן הירק מותר בירקות השדה. [נ"ג:] מן הגריסין אסור במקפה מן המקפה מותר בגריסין. חטה שאני טועם אסור בפת ומותר לכוס ומותר בקמח, חטה חיטין שאני טועם אסור לכוס בין קמח בין פת. [גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס] גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל, גריס גריסין שאני טועם אסור בין לכוס בין לבשל.
<h2>דף נד.</h2>
הנודר מן הירק מותר בדילועין, ואם אמר ירק המתבשל בקדירה אסור בדילועין כר' עקיבא דיחידאי הוא דפליג עליה והלכה כר' עקיבא מחבירו, וש"מ דכל מידי דמימליך עליה שליחה מיניה הוא. ואין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח ואין אוכל לא חלב וגבינה וביצים ושיחליים. אמר שמואל נון סמך עין נונא סמא לעינא, ההוא דשמואל בסוף אוכלא אבל בתחילת אוכלא קשה לעינים. [נ"ה.] הנודר מן הדגן אסור בכל מילי דמידגן כגון פולין ועדשים וכיוצא בהן ומותר בפירות האילן ובירק. הנודר מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינין. הנודר מפירות השנה אסור בפירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות, ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכולן. [נ"ה:] הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה. אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי הכל לפי הנודר, היה טעון צמר ופשתים והזיע ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי אסור לטעון ומותר להתכסות היה לבוש צמר ופשתים והזיע ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון. הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמיהין ופטריות, ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולן. [נ"ו.] ונודר מן הבית אסור בעלייה מן העלייה מותר בבית. הנודר מן המיטה אסור בדרגש מן הדרגש מותר במיטה. [נ"ו:] הנודר ליכנס לעיר מותר ליכנס בתחומה ואסור ליכנס בעיבורה בתוך ע' אמה. הנודר מן הבית אסור ליכנס מן האגף ולפנים. [נ"ז.] האומר לאשתו קונם שאת עושה אם אוכל עד הפסח, שאת עושה אם (מתכתה) [אתכסה] עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות (עד) [אחר] הפסח. שאת עושה עד הפסח אם אוכל שאת עושה עד הפסח אם אתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח. קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאה לפני הפסח הלכה אחר הפסח הרי (הוא) [היא] בבל יחל, שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח אסורה בהנאה עד החג ומותרת לילך אחר הפסח.
<h2>דף ס.</h2>
קונם יין שאני טועם היום אפילו אמר בחצי היום אינו אסור [אלא] עד שתחשך, שבת זו אפילו עומד באמצע השבת אסור בכל השבת ושבת עצמו הוא אסור דכיון דאמר שבת זו נחשב שבת עמה לשעבר, חודש זה אפילו עומד בסוף החודש אינו אסור אלא [עד] שיגיע חודש הבא, וכן שנה זו אפי' עומד בסופה אין אסור אלא עד שיגיע ראש השנה, וכן שמיטה אינו אסור אלא עד שתעבור שנה שביעית שמשלמת עניין השמיטה. אבל אמר איני טועם יום אחד אסור יום שלם וכן שבת אחד מונה מיום ליום וכן שנה אחת ושמיטה אחת מונה מיום ליום. עד הפסח אסור עד שיגיע, עד שיהא אסור עד שיצא, עד פני הפסח עד קמי פסחא (עד אחר הקציר ואחר הבציר עד שיגיע). [ס"א:] אם [אמר] עד הקציר או עד הבציר או עד שיהא אין אסור אלא עד שיגיע, דכל שאין זמנו קבוע בין שאמר עד שיגיע בין שאמר עד שיהא אין אסור אלא עד שיגיע וכל שזמנו קבוע אמר [עד שיהא אסור] עד שיצא. [ס"ב:] עד הקציר עד שיתחילו העם לקצור קציר חיטין ולא קציר שעורין והכל לפי נדרו אם הוא בהר בהר ואם הוא בבקעה בבקעה. ואם אמר עד הגשמים עד שתרד רביעה שנייה, [אמר עד הגשם] עד שיגיע זמנה, עד שיכלו הגשמים עד שיעבור הפסח. [ס"ג.] קונם יין שאיני טועם שנה זו ונתעברה שנה אסור בה ובעיבורה. עד [ראש אדר עד ראש] אדר הראשון, עד סוף אדר [עד סוף אדר] הראשון. [ס"ג:] עד שיהא פסח עד לילה הראשונה של פסח שהוא שעה שבני אדם שותין יין. קונם בשר שאני טועם עד שיהא צום אין אסור אלא עד לילי צום. קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אין אסור אלא עד ליל שבת שעה שבני אדם אוכלין שום. היו מסרבין בו לישא את בת אחותו ואמר קונם שאת ניהנית לי לעולם מותרת ליהנות לו שלא נתכוין זה אלא לשם אישות. היה מסרב בחבירו לאכול אצלו ואמר קונם ביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן שלא ניתכווין זה אלא לשום אכילה ושתייה.
<h2>דף סד.</h2>
ואין פותחין לאדם בכבוד המקום ולא בכבוד אביו ואמו שמא אם היית יודע שאינו כבוד המקום מה שנדרת או אינו כבוד אביך ואמך מי נדרת, (ו)[ד]אם כן לא היה צריך שאלה לחכם לפתוח לו פתח דפתח זה היה כל אדם פותח לעצמו, אבל בנדר שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו. ואין פותחין בנולד כגון קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר אין פותחין לומר אילו היית יודע שסופו להיות סופר מי נדרת דא"כ לא היה צריך שאלה לחכם דמעצמו היה פותח כן, וכן קונם לבית זה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת לא יפתחו לו אילו היית יודע כן.
<h2>דף סה:</h2>
פותחין לאדם במה שכתוב בתורה אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור מי נדרת או אילו היית יודע שאתה עובר על לא תשנא או על ואהבת לרעך או על וחי אחיך עמך ושמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו, ואם אמר אם הייתי יודע שכן לא הייתי נודר מתירין אותו. ולאדם שהדיר את אשתו הנאה פותחין לו אילו היית יודע שיש לך ליתן לה כל כתובתה משלם מי נדרת ואם אמר לאו מתירין אותו. פותחין לאדם בכבוד אשתו ובניו שאם נדר הנאה מאשתו או שנדר לגרשה אומר לו אילו היית יודע שאו[מרים] למחר עליך דבר שקוראין בנותיך בנות גרושה ומה ראה לגרש את אמן אם לא שמצא בה דבר ויקילו בניך ובנותיך, אם אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו. פותחין לאדם בשבתות וימים טובים שאם קיבלו תענית או שלא לשתות יין שנה אחת אומר לו אילו היית יודע שאין מתענין בשבתות וימים טובים או שנדר שלא תתקשט אשתו שנה אילו היית יודע שמצוה להתקשט בשבתות וימים טובים, ואמר לא הייתי נודר הותר כל הנדר של כל השנה דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. וכן אם אמר קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעיים, ואמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר הותר למיושן ולכל יינות.
<h2>דף סו:</h2>
נערה המאורסה אם נדרה אביה ובעלה מפירין נדריה דשניהם צריכין לומר לה מופר ליכי ואם הפר אחד מהם ולא הפר השיני אינו מופר, וכן אם הפר אחד וקיים השיני ואפילו הלך אח"כ זה השיני ונשאל לחכם על הקמתו והתיר לה אינו מותר עד שיפירו שניהם דשניהם בהפרה בעינן [בבת אחת]. מת הבעל ועדיין נערה האב מיפר, מת האב אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מיפר לבדו עד שתבוא לרשותו שתכנס לחופה. ודרך תלמידי חכמים [ע"ב:] עד שלא תצא בתו מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין, וכן הבעל אומר כל נדרים שנדרת בעודך ארוסה עד שלא תיכנסי לרשותי יהו מופרין ליך שאם תיכנס לרשותו שוב אינו יכול להפר מה שנדרה כבר שאין הבעל מיפר בקודמין. הבוגרת מאורסה [ע"ג:] אין (ל)אביה ובעלה מפירין לה ואפי' שהתה י"ב חודש משתבעה הבעל או היא אע"פ שחייב [ב]מזונותיה הבעל אין מיפר. ושומרת יבם [ע"ד.] אין היבם מיפר לה.
<h2>דף עה.</h2>
האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מיכן עד שאבוא [מ]מקום פלוני יהו מופרין או יהו מקויימים לא אמר כלום, דאין מקיים ואין מיפר עד אחר [שחל] הנדר. הפרת נדרים כל היום ואם שבת הוא מיפר בין נדרים שהן לצורך שבת בין שאינן לצורך השבת. ונשאלין בשבת [ע"ז.] נדרים בין שהיה איפשר מבעוד יום בין שלא היה ובלבד נדרים שהן לצורך השבת בין ביחיד מומחה בין שלשה הדיוטות ובלילה ובשבת ובקרובים. ולא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי כדרך שאומר בחול, אלא אומר טלי אכלי טלי ושתי והנדר בטל מאליו. ומבטל בלבו בין בחול בין בשבת וא"צ להוציא בשפתיו. וחכם שאומר מופר בלשון בעל ובעל שאומר מותר בלשון חכם אינו כלום, שחכם מתיר ואין הבעל מתיר ובעל מיפר ואין חכם מיפר. ובעל ששמע ושתק על מנת למיקט [ע"ט.] הוה נדר.
<h2>דף עט.</h2>
ואילו נדרים שהבעל מיפר אמרה הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ הנאת קישוט עלי אם אתקשט ושבועה שלא אתקשט, לרבנן מיפר משום נדרי ענוי נפש ולר' יוסי משום דברים שבינו לבינה, ואילו הן נדרי עינוי נפש לר' יוסי קונם פירות העולם עלי מיפר פירות מדינה זו עלי יביא ממדינה אחרת ולא יפר פירות חנווני זה עלי אין מיפר ואם אין פרנסתו אלא הימנו יפר. קונם שאני עושה [פ"א:] לפי אבא ולפי אביך ולפי אחי ואחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך אינו יכול להפר, שלא אכחול ולא אפקוס ושלא אשמש מיטתיך יפר משום דבר שבינו לבינה, שלא אציע לך מיטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחוץ פניך ידיך ורגליך א"צ להפר, הנאת תשמישך עלי צריך להפר שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו הנאת תשמישי עליך אין צריך להפר. קונם שאני עושה לפיך [פ"ה.] יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו.
<h2>דף פח.</h2>
המודר הנאה מחתנו והוא רוצה ליתן לבתו מעות אומר לה הרי מעות נתונין לך במתנה ולא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך, ואם אמר מה שתרצי עשי בו קנה הבעל.
<h2>דף פט.</h2>
תשע נערות נדרן קיים בוגרת והיא יתומה נערה ובגרה והיא יתומה נערה שלא בגרה והיא יתומה. בוגרת ומת אביה [נערה בוגרת ומת אביה נערה שלא בגרה ומת אביה]. ונערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה בוגרת ואביה קיים נערה ובגרה ואביה קיים. והמשיא בתו ונתארמלה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה.
<h2>דף צ:</h2>
אשה האומרת לבעלה טמאה אני לך שנבעלתי לאחר אינה אסורה אא"כ תביא ראיה לדבריה בעדים, האומרת השמים ביני לבינך שאינך יורה כחץ יעשה סעודה ויפייס, האומרת נטולה אני מן היהודים שנדרתי הנאה מהן יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן שאר היהודים.
